אלוהים

אלוהים הינו ועודנו, מאז ומעולם, המסתורין המדהים ביותר. הוא ה"הכל" האינסופי המחבק את הכל תמיד. אלוהים הינו בו זמנית גם בבריאה וגם מחוצה לה. ההוד או ההלל של אלוהים הינם יחודיים ואינם ניתנים להשוואה. המציאות המסתורית והכול-מכילה שמתאימה לרעיון של "אלוהים" ניתנת להבנה רק דרך האיחוד הבלתי ניתן לחלוקה, הקיים מעבר להיבטים השונים אשר משרתים את התגלמויותיו, בהתאם לצרכים הקשורים בזמן (במחזוריות הבריאה). לכן, כאשר מדובר ב"אלוהים" השימוש בלשון רבים אינו הולם – לא רק מנקודת המבט היהודית, נוצרית או מוסלמית  אלא אפילו לא מנקודת המבט ההינדואיסטית (כפי שהיינו עלולים להניח בחופזה), וזאת משום שטבעו האינטימי ביותר, היסודי ביותר של אלוהים אינו רק האחד, אלא הוא גם היחיד שאין שני לו.

אפילו אם אלוהים מתבטא לפעמים בתוך הבריאה, בצורת אחד מההיבטים המרכזיים שלו הקיימים במסורת ההודית: ברהמה, וישנו או שיוה (היבטים אשר כאשר הם נבחנים יחדיו הינם ידועים בשם "טרימורטי" (Trimurti) או "ההתבטאות המשולשת") הוא לא מאבד כהוא זה מטבעו הראשוני הבלתי ניתן לחלוקה, אשר נותר לעולמי-עד זהה מעצם היותו טבע תמידי ובלתי משתנה.

על אף שהעיקרון של אלוהים אישי (כישות) מתגלם במסורת ההודית תחת השם "אישוורה" (Ishwara), האינדיבידואליות למראית עין הזו של האלוהי אינה משפיעה בכלל על הטרנסצנדנטליות שלו, בעת שהוא נותר לעד מעבר לכל הגדרה.

את ה"אישיות האלוהית" – המייצגת למעשה הגדרה, יחסית כמובן, אך בכל זאת המאפיינת את ה"עיקרון הנעלה" אשר לבש צורה מסוימת – אין להבין אותה בטעות כיסוד האמיתי והבלתי ניתן לחלוקה של אלוהים.

לכן, "אלוהים כישות" ("אישוורה") מאפשר לנו לחוש את המקור של עיקרון הבריאה האוניברסאלית, אך עלינו לחשוב עליו רק בצורת דימוי או בצורה אפופטית (APOFATIC זאת אומרת דרך השלילה של כל הגבלה תופעתית) במידה ואנו רוצים להבין או להתקרב לטבעו האמיתי.

מכיוון שהעיקרון הראשוני, אלוהים, הינו המסובב האוניברסאלי, המכיל בתוכו בו זמנית הן את הלא-נברא כמו גם את הנברא, תוך שהוא מתעלה מעל לכל תפיסה או חזיון ומעל לדואליות, הוא הראשון, האחד, העילאי (פארא-ברהמן) שאין שני לו ואשר ההיבט "הלא-עילאי" שלו (א-פארא-ברהמן או אישוורה) אינו נפרד ממנו (אלא רק נראה כנפרד למראית עין), משום שלמעשה מבחינה מהותית – הסיבה אינה שונה בדבר מהמסובב.

בגדולתו ואינסופיותו, אלוהים הינו לחלוטין בלתי נגיש, בלתי משתנה ואינו מוכר משום שהוא לא יכול להיות, בכללותו, אוביקט הנודע על ידי אחר מלבדו עצמו, על שום היותו היחיד אשר מחזיק ביכולת הידיעה.

כל ידיעה באשר היא, אפילו אם היא יחסית, הינה בעצם רק השתתפות בלתי ניתנת לתיאור (באמצעותם של תהליכי תהודה מיסטית®) בידיעה האבסולוטית והעילאית.

הכתבים ההודים המסורתיים מגדירים את אלוהים כנמצא "מעבר ללא ידוע" משום שע"י הקביעה שהוא מעבר לתפיסה וההנחה שהוא מעבר לעיקרון היחידי משמעותן שכלל הטרנסצנדנטליות שלו עובר אפילו את מסתורין הבלתי-נגישות המוחלטת שלו.

כל מה שהיה, הווה או יהיה הינם יצירתו שלו. אלוהים מחבק ללא הפסקה את הכל ובאותו זמן הוא קיים בכל אשר הוא מחבק ללא הפסקה. לא היה קיים, לא קיים ולא יהיה קיים לעולם דבר אשר בו אלוהים אינו נוכח בכל רגע. משחק הבריאה האשלייתי וכל המקרוקוסמוס כולו אשר בו קיימים שלושת העולמות (העולם הפיסי, העולם האסטרלי והעולם הסיבתי) הינם בכללותם בריאתו שלו.

רז גדול הוא שהאדם נברא בצלמו ודמותו של אלוהים.  בכל הבריאה האלוהית אשר הינה המקרוסמוס כולו וכן ב"שלם" האינסופי והמסתורי הכולל גם את הנברא וגם את אשר לא-נברא, כל אשר קיים נברא או לא נברא רוטט ללא הפסקה בתדרים מובחנים של רטט. תדרי הרטט הללו הינם מהירים ונעלים יותר ויותר ככל שאנו עולים בכדי להתקרב למהותו המוחלטת, המסתורית והלא-נבראת של אלוהים. תדרי הרטט הללו הינם יותר ויותר איטיים ונמוכים ככל שאנו יורדים יותר אל תוך השכבות הנמוכות ביותר של הבריאה האלוהית. אפשר לומר שהרטט בתדרים שונים הינו חוקיות על-זמנית ואוניברסאלית של הקיום האלוהי הן בכל הבריאה כמו גם בכל הלא-נברא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: