כמיהה

כמיהה – כינוס של הנטיות, האנרגיות והכוחות המניעים את האדם להתעלות מעודנת

כמיהה (המילה הלטינית spirare, משמעה לנשום או לנשוף) מייצגת את הכינוס של נטיות ואנרגיות מעודנות אשר מניעות, ואם הן מספיק חזקות ורציפות, אף מעניקות לנו השראה ודחף פנימי נעלה, בעת שהן מרוממות אותנו כלפי מציאויות סודיות, מעודנות או כלפי אידיאל נעלה, וגורמות לטרנספורמציות פחות או יותר ארוכות טווח של תדר הרטט הדומיננטי שלנו, דבר שעשוי לשנות את הדרך שבה אנו תופשים את המציאות.

ההתגשמות של כמיהה נעלית בתוך המיקרוקוסמוס של ישותנו, אם אנו מתבוננים עליה מנקודת המבט של החוק המיסטי של תהודה (רזוננס), טומנת בחובה תמיד התאמה ברורה של תדר הרטט הדומיננטי שלנו, באופן כולל וגם באופן חלקי, במיוחד ברמות פנימיות מסוימות של ישותנו.  כך, ניתן להשוות את הכמיהה לכוונון של מכשיר רדיו מאורך-הגל הרגיל שלו אל אורך-גל שהוא בבירור נעלה כך שלאחר מכן הוא יוכל לשדר ולקבל את תדר הרטט החדש.  ההתאמה הזו של אורך-הגל איננה תמידית, ולאחר תקופה מסוימת, אנו נחזור אל אורך-הגל הישן שלנו, שעליו פעלנו לפני ההתאמה.  בדרך זו, כאשר הכמיהה שלנו צונחת, ההשפעות היוצאות מן הכלל שחוללנו יצנחו אף הן, בעת שהן גורמות לנו לשוב אל מצב תודעתנו הקודם.

בשביל כל כמיהה נעלית ומעודנת שאנו מבטאים, לפני כל דבר אחר עלינו להיות עם אנרגיה פנימית חיונית מעודנת שהינה מספיק גדולה ועלינו להיות עם כוח רצון חזק ביותר.  ברגע ששני התנאים המהותיים האלו נפגשים, רק אז אנו יכולים לבטא את הכמיהה המעודנת שלנו על ידי כוונה נחושה ומאוד ברורה.  זמן קצר לאחר מכן, או לעיתים כמעט מיד לאחר מכן, אנו נעורר בתוך המיקרוקוסמוס של ישותנו תהליכים מורכבים מגוונים של תהודה עם ספירות סודיות מסוימות של אנרגיה אינסופית מהמקרוקוסמוס, תהליכים שיחוללו את האנרגיות המעודנות והשינוי בתפיסות תחת כמיהה אמיתית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: